הסכם פריז הוא הסכם בין לאומי שנועד להקטין את השפעות ההתחממות הגלובלית על האנושות. המטרה המוצהרת של ההסכם היא להגביל את ההתחממות ל"הרבה מתחת" ל2 מעלות צלזיוס ביחס לתקופה הקדם תעשייתית, על ידי התחיבות של מדינות העולם להפחתה בכמות פליטות גזי החממה. התחממות של 2 מעלות נחשבת כ"קו אדום", שמעבר אליו תהיה להתחממות הגלובלית השפעה הרסנית על האנושות, בין אם בהמסת קרחונים, עליית מפלס פני הים או הפחתה בתפוקת המזון העולמית. ההסכם נכנס לתוקפו בנובמבר 2016 כאשר 90 מדינות חתמו עליו. ישראל הייתה המדינה ה110 לחתום על ההסכם, וכיום חתומות עליו כ197 מדינות.
עיקרי ההסכם:
הפחתת פליטות - על כל המדינות החברות באמנה (מלבד העניות ביותר) להכין ולהגיש למזכירות האמנה יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה לתקופה שאחרי 2020.
הסתגלות - ההסכם קובע כי המדינות יקבעו יעד גלובלי להסתגלות על מנת להגביר את היכולות לצמצום הסכנות והחשיפה להשפעות שינויי האקלים.
מימון - מדינות מפותחות יספקו משאבים פיננסים כדי לסייע למדינות מתפתחות בתחום ההפחתה וההסתגלות.
טכנולוגיה - נושא הסיוע הטכנולוגי מעוגן בהסכם המסגרת, לפיו תינתן הכוונה והדרכה לעבודת המנגנון הטכנולוגי באמנת האקלים על מנת לקדם פיתוח טכנולוגי והעברת טכנולוגיות למדינות מתפתחות.
שקיפות - על מנת להבטיח אמון ולקדם יישום אפקטיבי של ההסכם הוקם מנגנון לשקיפות עבור ביצוע הפעולות הלאומיות. כל מדינה צריכה להגיש דיווחים מפורטים על יישום תכניות להפחתת פליטות גזי חממה, כדי לוודא שהיא עומדת ביעדים שהציבה לעצמה.
בקרה - כל חמש שנים תתבצע הערכה של יישום ההסכם, על מנת להעריך את ההתקדמות הקולקטיבית של כל המדינות.
אכיפת ההסכם:
ישנה אי בהירות לגבי אופן אכיפת ההסכם - בהסכם אין סעיפים או מנגנונים הנוגעים לאכיפתו או להפעלת סנקציות כלפי אלה שלא יממשו אותו. בדצמבר 2018 התכנסה בקטוביץ' שבפולין ועדה שגיבשה תוכנית פעולה מוגדרת ליישום מעשי של הסכם פריז. הנציגים הצליחו לגבש תקנות שלפיהן המדינות החברות בהסכם ימדדו, ידווחו ויאמתו את היקף פליטות גזי החממה שהן אחראיות לו. בדצמבר 2019 התקיים במדריד ועידת אקלים שמטרתה ליצור מנגנונים של 'סחר' בפליטות פחמן בין מדינות. נציגי הועידה לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי מנגנוני הסחר והאכיפה.
מדינות בהסכם:
הנתונים בחלק זה מובאים מאתר הארגון העולמי "Climate Action Tracker", העוקב אחר הפעולות שנוקטות מדינות העולם לצמצום פליטת גזי חממה. הארגון מדרג את המדיניות האקלימית של כל מדינה באופן הבא:
"מודל לחיקוי" - דירוג זה ניתן למדינות הנוקטות במדיניות שאפתנית יותר מזו הנדרשת לעמידה במטרת הסכם פריז של הגבלת ההתחממות ל1.5°
"עמידה ביעד של 1.5°" - מדינות הנוקטות במדיניות המתאימה לעמידה במטרת הסכם פריז של הגבלת ההתחממות ל1.5°
"עמידה ביעד של 2°" - מדינות הנוקטות במדיניות המתאימה לעמידה במטרת הסכם קופנהגן של הגבלת ההתחממות ל2°
"לא מספיק" - מדינות שהמדיניות שלהן אינה עומדת במטרת הסכם פריז או קופנהגן. אם כל מדינות העולם ינהגו באופן דומה, ההתחממות ככל הנראה תהיה בין 2° ל3°
"לא מספיק בכלל" - מדינות שהמדיניות שלנן אינה עומדת במטרת הסכם פריז או קופנהגן. אם כל מדינות העולם ינהגו באופן דומה, ההתחממות ככל הנראה תהיה בין 3° ל4°
"לא מספיק באופן מסוכן" - מדינות שהמדיניות שלנן אינה עומדת במטרת הסכם פריז או קופנהגן. אם כל מדינות העולם ינהגו באופן דומה, ההתחממות ככל הנראה תהיה יותר מ4°
ארצות הברית
ברביעי בנובמבר 2019, הודיע ממשל טראמפ באופן רישמי כי ארצות הברית תפרוש מהסכם פריז. בכך הפכה ארה"ב, האחראית ל15% מפליטות גזי החממה של האנושות, לאחת המדינות היחידות בעולם שאינן חברות בהסכם פריז. יש לציין כי באופן טכני, ארה"ב עדיין נמצאת בהסכם, והפרישה עצמה תקרה ברביעי בנובמבר 2020.
המדיניות של ממשל טראמפ מבטלת באופן שיטתי את ההתקדמות שעשה קודמו בתפקיד, ברק אובמה, בנושא האקלים. בין השאר, הממשל האמריקאי הציע לעצור את תכנית ייעול הרכבים לאחר שנת 2020, להתיר דליפות מתאן ארוכות יותר ממפעלים, ולהפחית את הדרישה לנורות יעילות אנרגטית. בנוסף, הנשיא טראמפ מצהיר על כוונותיו להחיות את שוק הפחם במדינה.
עם זאת, כוחות אחרים במדינה גורמים לשינוי בכיוון ההפוך. ברמה התת-לאומית, כמה ערים, מדינות, עסקים וארגונים אחרים נוקטים בפעולה. מדינת קליפורניה קבעה תקני פליטה מחמירים עבור מכוניות ומשאיות, שאומצו לאחר מכן על ידי 13 מדינות נוספות. כוחות השוק גורמים לתנועה לעבר אנרגיות מתחדשות וגז, שנותנים מענה זול יותר להפקת אנרגיה מפחם.
מטרת ארה"ב בהסכם פריז לשנת 2025 הייתה הפחתה של 26%-28% מכמות הפליטות ביחס לשנת 2005, ומטרה זו מדורגת כ"לא מספיקה". למרות המדיניות של הנשיא טראמפ, ישנו סיכוי גבוה כי ארה"ב תהיה קרובה מאוד להשגת המטרה ב2025.
סין
בתור המדינה האחראית על כמעט 27% מפליטות גזי החממה של האנושות, לסין יש השפעה עצומה על כמות הפליטות העולמית. באופן מפתיע, סין היא בו זמנית צרכנית הפחם הגדולה בעולם וגם המשקיעה הגדולה ביותר באנרגיות מתחדשות. כתוצאה מכך, להחלטות של סין יכולה להיות השפעה גדולה על העולם כולו.
מטרות סין בהסכם פריז לשנת 2030 הן:
הגעה לשיא של פליטות הפחמן הדו חמצני לא אחרי 2030
ייצור 20% מהאנרגיה באופן מתחדש
הוספת 4.5 מיליארד קוב של נפח יער ביחס ל2005
הפחתה של לפחות 60% מקצב פליטת הפחמן הדו חמצני ביחס ל2005
המטרות הללו מדורגות כ"לא מספיקות בכלל". עם זאת, המדיניות הנוכחית של ממשלת סין משיגה מעט את מטרותיה, ומדורגת רק "לא מספיקה". ההערכות הן שהמטרות הבאות שתקבע סין לעצמה יהיו שאפתניות יותר.
רוסיה
רוסיה אחראית ל5% מפליטות גזי החממה של האנושות, מה שהופך אותה למזהמת הרביעית במספר (אחרי סין, ארצות הברית והודו). למרות היותה פגיעה במיוחד להשפעות ההתחממות הגלובלית, הפעולות של רוסיה בנושא צמצום פליטות גזי החממה הן מינימליות.
מטרות רוסיה בהסכם פריז לשנת 2030 הן:
הפחתת כמות גזי החממה הנפלטים בלפחות 25% ביחס ל1990
הסבירות לכך שרוסיה תעמוד במטרתה היא גבוהה, אולם מטרה זו היא כל כך "חלשה", שהיא לא תדרוש צמצום של פליטות גזי חממה ביחס להיום. המטרה של רוסיה מדורגת כ"לא מספיקה באופן מסוכן".
ישראל
מדינת ישראל אחראית ל0.2% מכמות פליטות גזי החממה העולמית, ולכן השפעתה על ההתחממות הגלובלית אינה גדולה. עם זאת, ממוצע פליטות גזי החממה לנפש בישראל הוא גבוה באופן יחסי - בשנת 2015 עמדה כמות פליטות גזי החממה במדינת ישראל על 9.57 טון לנפש.
בספטמבר 2015 הציבה הממשלה יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה - 7.7 טון של גזי חממה לנפש בשנת 2030, שהם הפחתה של 25% ביחס לתרחיש "עסקים כרגיל". לצורך השגת היעד הלאומי, הוצבו יעדים סקטוריאליים לצמצום צריכת החשמל בלפחות 17% ולצמצום הנסועה הפרטית בלפחות 20% עד 2030 ביחס לתרחיש עסקים כרגיל. כמו כן נקבע יעד לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בשיעור של לפחות 17% בשנת 2030.
לקריאה נוספת: